9 ביולי 2010

תמונות מן החיים.פרק 1."המתח גובר"

לפני כשבוע לאחר תיאומים ארוכים בין ההורים הזדמן לי להפגיש את בני הקטן עם שני חבריו מהגן.
לקחתי את שלושתם אחרי יום הלימודים אליי הביתה.
האבא של הילדה (שאותו אני בקושי מכירה, אפילו את שמו לא זוכרת ) קיבל "שחרור" לשעתיים וחצי.
והאמא של החבר,שהיא ידידה טובה, נשארה לתמוך בי.

כעבור כשעה של שיחות הנפש עם הידידה, צלצל הפעמון.
פותחת... מופתעת...לא ציפיתי מוקדם כל כך...
"הקדמת !? מה קרה?"
"באתי לקחת את בתי,יש לנו היום יום הנישואין, אנחנו הולכים למסעדה",נכנס ו...עובר לסלון ,מתיישב לו בסבבה על הספה.
מופתעת עוד יותר ,אבל מנסה להיות מנומסת.
"מזל טוב! תרצה לשתות משהו קר?"
לא,תודה...מסעדה",עונה מהספה.
"אולי תצטרף לקפה?"
"לא,תודה...מסעדה",מתחיל להתנועע בחוסר רוגע .

החלפנו מבטים עם הידידה ו....המשכנו לדבר.
דיברנו על הזדמנויות עבודה חדשות,על החיים המתרחשים במסגרת העבודה ולא קשורים אליה,על מערכת היחסים החדשה שלה ועל הישנה שלי.
בקיצור,הספקנו לשכוח מנוכחותו של האורח.

"תגידי,יש לך ערוץ 1?", לפתע שאל.
למה הוא מתכוון?רוצה לראות סרט?לפני כמה דקות הרי הוא מיהר למסעדה...יום הנישואין,לא?
"מה,איזה ערוץ? ערוץ הסרטים?", שואלת.
"ערוץ 1 ישראלי.."
ברגע זה כל הסימנים התחברו לי לשרשרת אחת ארוכה :פוסטים ודיונים ברשת...סיפורי חברות בשבועיים האחרונים (למזלי מכירה את התופעה רק ממקורות הללו)...יוני 2010...גבר...
הכל התבהר לי: הגעתו המוקדמת, הרגשתו "כמו בבית",תנודות הגוף לא רגועות ...
"מונדיאל?!...מי משחק?"